עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
חברים
Rain
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
יולי 2018  (3)
האחרות
15/07/2018 20:23
אני ?
-פוסט מתבכיין קצת אז עם יש לכם בעיה עם זה, ביי-
אני עומדת במעבר חצייה עמוס בלונדון, אני בחופשה ואמורה להרגיש הכי חיה בעולם, אני פיזית עומדת במקום כלכך חי.
אך אני עומדת שם ומרגישה כלכך ריקה ומתה שאני חסרת מילים.
אני אוהבת את אנגליה מאוד, מקום יפייפה וחי, אבל זה מגיע בגלים של רגש, לרגע אני נושמת ושמחה ורגע אחר כך אני מתהלכת כמו זומבי חסרת..... הכל.
אני מסתובבת ברחובות ומרגישה נשפטת כל הזמן, וזה לא פייר כי גם אני שופטת, כולנו שופטים.
אני רוצה להרגיש כלכך הרבה דברים אבל אני מרגישה שלא מצאתי את הבן אדם להרגיש אותם איתו וזה מתסכל.
גדלתי בתוך ספרים וסדרות, מבחינתי מערכת יחסים היא חשובה. נכון היא לא הכל ואני יודעת שזו מחשבה לא נכונה אבל להתווכח עם המוח שלי זו משימה שלא אעשה שוב.
מערכת יחסים היא מקום בטוח ומרגש, אני מאוד רוצה אותו.
אני יודעת שאני לא צריכה אותו, אבל אני רוצה אותו.
אני רוצה אותו שיתן לי מקום בטוח.
אני רוצה אותו שישמור ויגן עלי.
אני רוצה להיות המרכז שלו והוא שלי.
אני רוצה שניהיה האוויר של שנינו.
אבל את האמת כשאני רואה את הזוגות האלה ביחד אני לא בהכרח מסתכלת על הגברים, בדרך כלל אני מסתכלת על הנשים וכשאני רואה אותם אני מרגישה כיאילו אין סיכוי בחיים שאני אמשוך מישהו.
וגם נפשית אני גם ככה קשה ופיזית אני יודעת שאני לא מכוערת מאוד אבל לא משנה מה זה אף פעם לא מרגיש מספיק, כי כשרואים את הבנות האחרות אני מרגישה כמו נעל.
ואני יודעת שמישהו מוצא אותי מושכת כי לכל אחד יש טעם אחר ומשיכה אחרת אבל פאק באלי אהבה.
1 תגובות
הפנטזיה.
09/07/2018 19:07
אני ?
מאז שהייתי ילדה קטנה היה ניראה לי מוזר,
מוזר איך שבני אדם פועלים, 
צורת ההתנהגות שלהם, איך שהם מפגינים חיבה,
הפחד מהצורה בהם מפגינים שנאה.
הם היו ניראים כמו שד עם צורה ברורה.
יצרתי לי מקום נוח ובטוח להירגע.
בניתי ארמון ולי היה מותר ליהיות הנסיכה, המלכה, המלך, הנסיך ואפילו החתול שמשוטט בכניסה.
סיפרתי לעצמי אין ספור סיפורים, כדי לשכוח מכל הסיוטים. 
המציאות הייתה קשה מידי ובכנות לא רציתי לראות אותה.
חייתי בעולם משלי שהכל התנהל בו כמו שרציתי.
הרחקתי את עצמי מאנשים כך שכל מה שלמדתי זה מסרטים וסיפורים,
זה למה הציפיה שלי לחיים היא יותר מסתם קשקושים.
אני רוצה אהבה, תשוקה, שמחה, צחוק.
אני רוצה להרגיש הכל ולהרגיש באמת,
אבל אני לא יודעת עם זה אפשרי, 
או האם זה קיים בכלל?
מישהו מרגיש כזו אהבה?
כזו שמחה?
אני יודעת שיש פעמים בהם הייתי שמחה, כי בעיקרון אני כן, אין לי על מה להתלונן.
החיים טובים אחרי הכל, 
אבל אני לא יודעת עם אני חיה אותם בתוך הראש שלי באשליה שהכל יכול לקרות,
או שאזדקן ואתאכזב כי כלום לא אמיתי.
זה לא שאני מפחדת למות "רווקה זקנה", כיאילו אני לא רוצה אבל לא בגלל שאני מפחדת למות לבד,
אלא בגלל שאני רוצה לדעת שאהבה כזו קיימת,
אתם האוויר אחד של השניה,
הדבר הראשון בבוקר ואחרון בסוף יום.
משהו שמעלה בכם שמחה ואושר.
התשוקה שלכם בשמיים ואתםך רעבים אחד לשניה בכל מובן פיזי ונפשי כל הזמן.
אתם פשוט אוהבים ללא סוף,
כיאילו חייכם תלויים בזה.
אך הנה המילה שמדאיגה אותי הכי הרבה.
"כאילו".
4 תגובות
הנשיקה הראשונה שלי.
08/07/2018 18:53
אני ?
לכל הנוכחים שהולכים לשפוט, פשוט תעופו מפה תודה.
נכון יש את הסרט 'מעולם לא התנשקה', הוא יצא בשנות ה90 והוא סרט מקסים.
סרט שאני אוהבת לראות סתם כמשהו שמרגיש טוב, כי הוא באמת מתוק.
_זהירות ספויילרים_
בקיצור בסוף הסרט היא מקבלת את הנשיקה, ופרפרים התחוללו בבטנה, אתם יודעים אגדה שכזו.
הרגליים והמוח התעופפו להם רחוק לארץ מלאה צמר גפן או משהו כזה.
חייבת לומר שחשבתי שככה זה יהיה, חשבתי שארגיש כל כך הרבה שהגוף שלי לא ידע איך להכיל את זה.
אני בת 17 ולאחר מקרה שקרה כשהייתי קטנה אנטימיות הייתה מחוץ לגבול בכל צורה כזו או אחרת.
אבל רציתי, כל העולם שבניתי לי בראש היה מלא סיפורי אהבה, מערכות יחסים, חברויות וכלכך רציתי את זה, אבל במציאות זה כבר יותר מידי מסוכן.
כשאתה נכנס למערכת יחסים אתה לוקח את עצמך במרכז המטרה, תלוי לאן המצב ילך. אולי תאבד רק אצבע ואולי תאבד את הראש.
יותר מידי סימני שאלה שלא רציתי להתמודד איתם.
גם ככה רובנו חיים בחברה שמודל היופי הוא כלכך מבלבל שלא חשבתי שמישהו בכלל יכול להימשך אלי.
לאחר תקופה מסויימת של תיסכול ורצון לסוג של אנטימיות החלטתי שאני מנסה להוציא את עצמי מאזור הנוחות שלי,
ולאחר שאת האמת אני אפילו לא ידעתי איך להתחיל לדבר עם מישהו במציאות כי ברגע שאתה יודע שאתה מעוניין לדבר עם מישהו בתקווה שיצא מזה יותר אז המילים נגמרות והביטחון על הרצפה והכל מאוד מסובך ומתסכל בתוך המוח שלי.
רציתי לראות איך אנשים שאני מכירה עושים את זה, איך הם יוצרים קשר 
כי את האמת אני לא בטוחה שאני יודעת איך או עם יש הרבה אנשים שזוכרים איך לעשות את זה.
טינדר, זו התשובה שקיבלתי. 
עכשיו כבר היה לי טינדר עם תמונה של משהו מטופש שמצאתי באינטרנט סתם בשביל לדבר עם אנשים, התקשורת האנושים שהייתי צריכה ואת האמת זה סיפק אותה לאותו רגע. אבל הפעם רציתי יותר.
שמתי תמונה שלי, הלחץ עבר לי בגוף בצורה היסטרית.
אבל דיברתי עם איזה בחור חמוד שידע להקסים במילים ואני כמובן נפלתי.
החלטנו להיפגש ממש מהר את האמת, הייתי ממש בלחץ ומלאה חרדה לאורך כל אותו היום ולילה לפני.
אבל השעה הגיעה והתארגנתי והייתי מוכנה לצאת. 
על כל הפגישה עצמה לא אפרט אבל זה היה חמוד ומוזר באותו זמן.
שלב מסויים בערב הגיע והוא שאל אותי "עם אני אנסה לנשק אותך תעיפי לי סטירה?"
פחדתי שהרגע הזה יגיע אבל ידעתי שאני רוצה שהואי יגיע.
רציתי לדעת איך זה מרגיש, חום שפתיים של אדם אחר.
סיפרתי לו שאף פעם לא התנשקתי ואת האמת שהוא היה מקסים והחזיק לי את הידיים והרגיע אותי כי אני רעדתי, לא צוחקת לצערי אני באמת רעדתי. הוא לא הכריח אותי לעשות שום דבר אבל כלכך פחדתי שלאידעתי מה לעשות.
הוא שאל עם הוא יכל לנשק אותי בלחי ואמרתי שכן, לאחר שנישק אותי בלחי שאל עם זה היה מפחיד ועניתי שלא. לאחר מכן הוא נשקלי בלחי השניה ואז קרוב יותר לשפתיים ואז זהו.
שפתיו התחברו לשלי.
את האמת אני חושבת שזו הייתה נשיקה מתוקה ולא יותר מזה
לא היו פרפרים, לא תעופה, כלום.
היה לו טעם של סיגריות, וזהלא היה מדהים כמו שחשבתי שזה יהיה.
לא דיברנו מאז ואת האמת אני גם לא רוצה, הוא חמוד אבל לא בן אדם שהייתי רוצה להיות איתו במערכת יחסים.
בקיצור אני חייבת לומר שלמרות זה אני לגמרי מאמינה שיש נשיקות עם פרפרים, פשוט צריך את הבן אדם הנכון לאותו רגע.
זה היה מוזר וחזרתי הביתה מאוד מבולבלת אבל את האמת זה היה נחמד ואני קצת רוצה עוד פעם את התחושה של השפתיים החמימות על שלי.
2 תגובות