-ולא, זה לא פוסט של "רחמו עליי" זה פשוט מה שרציתי לכתוב-
כל החברות שהיו לי,
מלבד כמה שאפשר לספור על יד אחת.
רצו משהו.
תמיד הייתי הפחות מוצלחת,
ככה זה תמיד היה
וככה כולם ראו את זה.
הייתי הנמוכה יותר,
השמנה יותר,
המסובכת יותר,
הדיכאונית,
הפריקית,
המוזרה.
כל החברות שהיו איתי נשארו בקשר
כי הייתי מאוד נוחה.
לא הייתי אומרת את דעתי,
הייתי מדרבנת אותן לעשות את מה שהן רוצות,
עושה שיחות עידוד.
אבל לי זה לא היה ככה.
הן מאוד אהבו את העובדה שהייתי פחות מהן.
וגרם להן להרגיש מאוד בנוח כי לא הייתי מאיימת אליהן.
הן ידהו שכל הבנים ילכו אליהן
וכל הבנות ירצו להיות חברות שלהן.
גם הבנות שהיו חברות שלי הן בדרך כלל שנאו ואז הפכו לחברות שלהן בעצמם
והוציאו אותי מהפונקציה.
תמיד ניראתי מוזר בעין של אנשים,
עכשיו אני יודעת שחלק מהאנשים שרואית אותי חושבים שאני מיוחדת
וכןאני יודעת שזה נישמע מתנשא אבל זה לא מהמקום הזה.
זה בא מהמקום שאני כבר יודעת שאני שונה,
ואני לא חושבת שזה דבר רע.
אני פשוט רוצה למצוא את האנשים שרואים אותי בתור מישהי מיוחדת
ולא המישהי שפשוט נוח להיות לידה כי היא פחות מוצלחת.
אני רוצה שיאהבו אותי בגלל מי שאני.
ואני עד כמה שזה נשמע מתנשא,
אני יודעת שיש כאלה שכבר אוהבים אותי בגלל מי שאני,
ויש עוד כאלה שיאהבו.
;){kind=link}