אומנם לא תמיד הוא לצידי.
אך תמיד יהיה חבר היושב לצידי,
ושומר על מה קורה מאחורי כתפי.
אני אוהבת את זה שאם אני רוצה לכתוב משהו הוא פתאום רואה את התמונה,
את הסצנה השלמה,
את כל הסיפור בפאזל מבולגן.
אבל בפאזל שהוא יצר.
ואני,
אני מרגישה שזה ילד שגידלתי ורוממתי.
ועכשיו הוא גדול ונבון.
לא לגמרי,
אבל הוא לגמרי יצירת מופת,
לגמרי שלי.
;){kind=link}