איך עם השידת מגירות בגווינים של כחול,
היית סוגרת את הדלת ונועלת את האפשרות לצאת.
אני זוכרת
שהיית גורמת לי להרגיש רע עם לא הייתי משחקת,
במשחק החולני שהמוח שלך מצא.
אני זוכרת
שעשית לי דברים שרציתי לברוח מהם
עד שהרגליים שלי יתנפצו לחתיכות.
אני זוכרת
שאף אחד לא ידע,
ואת ההרגשה הרעה
והאשמה שאני החזקתי בתוכי למשך שלוש שקלעת אותי במשחקייה.
אני זוכרת
שהרגשתי רע כי את אישה,
כי מה שמלמדים אותנו זה שרק גברים יכולים לעשות את הנורא.
אני זוכרת
שהבנתי שגם נשים יכולות לאנוס את הנשמה.
לקחת למישהו משהו שהוא לא רצה לתת.
את הכוח בחירה.
אני זוכרת
שאני עד עכשיו לא יכולה לזוז לפעמים מרוב אימה,
עדיין חיה עם דיסוציאציות כי המציאות מידי קשה.
אני זוכרת
שרציתי להרוג אותך,
רק בשביל להרגיש את הסיפוק של השליטה.
לקחת לך את החיים כמו שניסית לקחת לי.
אני באמת שונאת אותך,
ומאחלת לך מוות נורא.
רק כי את נגעת וחיללת נשמה צעירה.
;){kind=link}